אוגוסט 10
Posted by נועם וואהל in
קשה שלא, אני טועם
את כל מה שיש לך.
את בטעם של יום ולילה
את בטעם של כל מזג האוויר
אולי זה הכל, אולי לא,
הכל מחזה לעיניים
שמחזיקות אותי ער במקרה
שאפספס משהו נהדר.
ועכשיו הפכתי אותך לקדושה,
ונוס, פתוחת הידיים,
שמריחה מאלוהים עירום
הבטחות, הבטחות; ובו בזמן
העולם מצטמק מולי.
אני עייף ועדיין עיניי זוללות ורדים,
יערות גשם, ימות, לווינים, הירח.