אוגוסט 2
Posted by נועם וואהל in
לדבר אליך כך
הופך הכל לברור.
השורות שמעצבות את העולם
זורחות שאבין אותן
אישה יכולה להיות יפהפיה,
אבל אוכל לסבול אפילו את זה, כשאת
שמה את עצמך בינינו, גורמת לנו להסתכל.
אין סיכוי שאאבד במקום שכזה,
קטן, אווירי, כמו אהבה,
כשאני במכרזה.
אוגוסט 30
כשאני מזמין אותה אליי
היא נצמדת, נשענת.
כתפיים, שדיים, ידיים.
זה נכון שהיא יפה
ויודעת איך לשים את עצמה כך,
ביחוד עם הידיים הארוכות על הכוס
כל השאר ממנה מתוח
כמו רצתה לקפוץ לדום.
היא לא מספיקה. למרות שאם תעזוב,
אחשוב שכן.