אין דבר אחר מלבד

זו השנה שלפני הלהתראות
שמתקדמת כמו ציפור ענקית מסוממת
דרך רחובות ללא מוצא של שכונה קפואה בזמן
כמו של נהר שתן שחור שמקיף את עורקי תל אביב, צווחני וקריקטורי.
אני יודע שבדמויות שבהם דנו בקודש מתגבר,
באיקונות השקופות של תשוקה ישראלית,
שוכבת גוחנת האזהרה הגדולה והחנינה הגדולה -
אותו דבר בלתי ניתן לשם, חלק מהחלום
שבשאר החיים נקרא לו תבוסה, התבוסה של שירה אמיתית
שאנו כותבים בדם
וזרע וזימה, אומר ניתאי.
ודמעות, אומר יוסי.
למרות שאיננו בוכים.