הדבר היחידי
הַדָּבָר הַיְּחִידִי שֶׁרָצִיתִי הוּא לְהִזָּכֵר עַל יְדֵי כָּל מָה שֶׁאֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ.
עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ חֲתִיכַת לַיְלָה לְהִתְעַטֵּף בָּהּ, וְלִישׁוֹן, מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמָן, עַד שֶׁמִישֶׁהוּ
מְנֻקָּד, אוּלַי מְחֻסְפָּס, יִפָּתַח. נֶאֱסָף בָּרֵיאוֹת וְלֹא יוֹצֵא.
אֲנִי מַקְשִׁיב בָּאֹהֶל, אֹזֶן לַקַּרְקַע,
יֵשׁ אֶרֶץ עֵירוּמָה מִזֹּאת,
אֶרֶץ שֶׁיְכוֹלָה לָשֵׂאת רַק אֶת צַלְּקוֹתֶיהָ, בָּהּ כָּל מַכְתֵּשׁ
מְגָרֵד. – אֵיזֶה קָטַסְטְרוֹפָה
עֲדִינָה נֶאֱבֶקֶת לְהִשְׁתַּחְרֵר מִגָּלְמִיּוּתָהּ
לְחַיִּים נִדְחָפִים קְלוּשִׁים
אוֹרה מַפְשִׁיט אֶת הַלֵּב, אוֹתָה כְּפָפַת גּוּמִי, הֲפוּכָה, נֶשֶׁל בְּלֹא נָחָשׁ
מֵרָחוֹק שָׁם, קוֹלוֹת שֶׁל מְסִבָּה
גְּנִיחוֹת צְחוֹק, שַׁעֶלֶת כֵּיף נוֹאָשׁ
שֶׁל חֲזָרָה צָפָה אֶל תּוֹךְ מַבָּט.
לְרֶגַע אָנוּ מִצְטַעֲרִים עַל הַחַיָֹה הַחֶבְרָתִית, לֹא יַעַזְרוּ
גַּם אָזְנֵי הַכֶּלֶב שֶׁמְּסַמְּנוֹת-מְקַפְּלוֹת סִפּוּקִים קְטַנִּים.
ואַתָּה שָׁר לְאוֹרָהּ הַמְּשֻׁמָּשׁ, הַדַּק.
נְבִיחוֹת מְפֻסָּלוֹת ,כְּמוֹ כַּדּוּרֵי אֲוִיר דָּחוּס, הֵד בְּדָלִים
נֶאֱנָקִים אֶל הָאֲדָמָה, שֶׁתָּמִיד מַקְשִׁיבָה.