הערה וחצי על יופי

"Like Balthasar, we may regard as disastrous the separation of truth, virtue, and beauty. The ‎merit of this separation was that it dismissed false associations and glib analogies. but the ‎aesthetic had a strange power of attraction. When put aside, it does not rest until as myth, ‎eros, framework of thought or Hegelian kingdom of ideas it comes finally to dominate all the ‎rest, and to incorporate Christianity as a way to itself.‎

In Plato, as in greek thought generally, it was not found necessary to distinguish with any ‎insistence the beautiful, the true, and the good. Plato took the human beauty as the paradigm ‎of this value; a far reaching decision, because it made it much more difficult to protect the ‎beautiful person from being merely desired.‎"

- McKay Donghue, Adam's curse

לא ברור מדוע אנו מדברים על יופי אלא אם אין לנו משהו אחר לדבר עליו. מפתיע לשמוע התייחסויות לו בהקשרים ‏חשובים, כמו בטענתו של ויליאם אמפסון ש"הקושי האינטלקטואלי הראשי של ימינו הוא שאמונה באמיתות הופכת ‏את פעולתנו לבלתי אפשרית. שאיננו יכולים לחשוב ללא פיקצות וראבליות. אין להתייחס אליהן כאמיתות, אך יש ‏להתייחס אליהן ברצינות. זה הכרחי לנתח יופי, הכרחי לקבל אותו כפי שהוא, הכרחי להאמין שהיקום דטרמינסטי, הכרחי ‏להתנהג כאילו הוא לא". אני מסכים עם הטענות שאמפסון מעלה בנוגע בנוגע ליופי והנחיצות של פיקציות – שאר הטענות בהחלט ניתנות לערעור. ‏אך החלק המפתיע בכל זה הוא ששאלות על יופי עולות ביחד עם שאלות של אמת, אמונה, פיקציה, פעולה מוסרית ‏וטבע היקום. ‏איך זה קרה? אפשר להתחיל להסתקרן עם סדרת נקודות קצרות. מדוע עלינו להתייחס ליופיו של דבר יפה?‏

א.‏מפני שקיומו הוא אנלוגי – אך לא זהה – לטוב ולאמיתי אותו הוא פעם יצג.‏

ב.‏מאחר והסתכלות בדבר יפה מפתח בנו אינטואציות שאליהם לא מתייחסים כוחות אחרים בחיים – כבוד ‏לערכים, חופש, עצמאות, ניתוק עצמי. זוהי טענה של קאנט, ואני חושב שהיא נכונה ברובה, אך קשה להגן ‏עליה מפני פלישה של פורנוגרפים.‏

ג.‏מאחר שהתבוננות ביופי מעודד גישה מהורהרת, מעריכה וסובלנית ולפחות נוגדת תגובה אוטומטית ‏לתשוקות רעבתניות. זוהי סיבה הדומה לקאנטיאנית, אך היא מתייחסת לסט אחר של רגשות.‏

ד.‏מאחר ו"הערכת יופי באמנות או בטבע היא לא רק התרגיל הרוחני הפשוט ביותר, אלא גם כניסה ראויה ‏לחיים הטובים מאחר והיא מוותרת על העצמי לטובת ראיית האמיתי." זהו טיעונה של איריס מורדק. אני ‏תוהה למה הכוונה ב"רוחני" וב"חיים הטובים", אך הנקודה בנוגע לראיית האמת ונטישת העצמי מחזק את ‏טיעונה.‏
ה.‏מאחר ודבר יפה שומר על קיומו ואינו נתרע מניתוח אנליטי שהגל מייחס להבנה. "יופי, חסר כוח, שונא ‏הבנה מאחר ואינו יכול לבצע את תפקידה". אני חושב שכוותנו כאן הוא שיופי אינו יכול לעבור דה ‏קונסטרקציה, איננו יכול להפריד עצמו למרכיבים או לאפשר לצורתיו להפוך ל"חזקה של מודעות עצמית ‏טהורה". היפה מחזיק בסודו בכך שהוא מרשה לנו לראות שיש כזה. אינני רואה סיבה מדוע על היופי ‏לכרוע לפני הבנה. לכל אחד יש את דרכו שלו לפעול בעולם.

דיון בנושאי אמת, צדק ויופי יהיה בעייתי ואולי בלתי אפשרי, כמו שקבע אלסטייר מקנטייר ב"מעבר למדיה הטובה" ‏מאחר ואין שותפות של ערכים ואוצר המילים המוסרי שלנו הוא רק שרידים קרועים ממערכות ערכים שפסו מן ‏העולם. בינתיים, נהיה ספציפים: נניח שאנחנו מהלכים לאורך הלובר ומלמלים "יפה, יפהפה" או מילים דומות: אה, ‏נפלא, מופלא, מדהים . האם זה מיותר לעצור ליד ‏CALVARY‏ של ‏MANTENGE‏ ולשאול, "כן, אבל ‏מה כוונתך ביפה?"‏

נוכל לנסות לומר מספר דברים: הציור מרגש אותי. הוא מאיר את חיי. הוא מעורר בי דמיון לתשוקה, לא רעבתנית ‏אלא דמיונית. יפה לראות סבל שכזה מובא למופע וקומפוזיציה. הציור עוזר לי לדמיין את הרגשת הנצלב. היופי של ‏הציור נותן בי נחישות לחיים, מוות ותחייה מחודשת לסיפור פשוט על ישו ושני גנבים. הסתכלו בחייל הקרח, חוזר ‏לענייניו. הציור מראה את האימה בקומפוזיציה שאינה אפשרית במציאות, אלא רק באמנות. משהו כאן הובן.‏

כל אלו אינן הצהרות חסרות טעם, אך הן לא יובילו להבהרות. השיחה תאלץ לשאת טון אחר, נושא אחר המציע כי ‏מילים כמו "יפה" או "יפהפה" שייכות למבנה של גינונים חברתיים בלבד ואין לצפות מהם לפעול בשירות הקוגניציה או ‏הבהרה. הם רק מצביעים על כך ששיחה מתרחשת.‏

אנסה לתת הבהרה משל עצמי:יופי הוא ערך, שנתפס בהתגלמויות רחבות. אסתטיקה היא התיאוריה של אחת מההתגלמויות הללו.
אסתטיקה ותאורית היופי אינם זהים, מאחר שתאורית היופי יכולה להתרכז בעצמים והופעות, בעוד שאסתטיקה ‏דואגת לתפיסות ותופסיהן.אפשר לקרוא את תיאורו של טים אוברייאן מתוך ‏The things they carried‏ למציאת ‏הסבר לתופעה האסתטית: "האמיתות סותרות. ניתן לומר, לדוגמא, כי מלחמה היא איומה. אך מלחמה היא גם יופי, ‏על כל אימתה, אינך יכול שלא להשתאות אל מול ההדר הנורא של מאבק. אתה בוהה בכדורים עוקבים חותכים ‏בחושך כמו מלמלות אדומות מבריקות. אתה מתכופף במארב שירח פעיל וקריר עולה על עמק הלילה. אתה מעריץ ‏את הסימטריה של פלוגות בתנועה, הרמניות הקול והצורה ופרופורציה. זה לא יופי, בדיוק. זה מדהים. זה ממלא את ‏העין. זה פוקד עליה. אתה שונא את זה, כן, אך עיניך לא."‏

המונחים בהם אוברייאן משבח הם הסטנדרטים במסורת המרכזית של האסתטיקה: יופי, סמטריה, הרמוניה, צורה, ‏פרופורציה. "אתה שונא את זה אך עיניך לא". לא פלא שפרדריק ג'יימסון טוען כי "הויזואלי במהותו פורנוגרפי, ‏כלומר שתכליתו היא משיכה מרותקת חסרת מחשבה/תכלית"‏.

לכן מקום אחר יכול לספק תשובה טובה יותר. הערכה של יופי לבדו דורשת חוש פעיל של הכרת חסד, כבוד לדברים ‏בפני עצמם ולמטרתם. זהו לא מנהג תרבותי נפוץ אצלנו ועליו להגן על עצמו מכנגד רטוריקה אחרת, זו שדורשת ‏שהכל ישועבד לידי ישומים. קל לראות דוגמא לכך – מדעי הרוח תמיד נדרשים להיות ישומיים או להחשב למותרות ‏עליהם יכולה החברה לוותר. אז מהו הסטאטוס – כולל הסטאטוס הפוליטי – של היפה?
זהו שאלה חשובה באותה מידה ‏כמו הטיעון לתפיסת נכון ולטוב. אין לי נוסחא ברורה, אבל די ברור שהזמן שהיופי מייצג הוא העתיד, ושהערכתו מתחרשת ‏באמצעות פוליטיקה של תקווה וציפיה, רגש עולה מעבר לרגע הנתון. ‏

SPIRITS OF UTOPIA‏ של ארנסט בלוך ‏מספק מחשבה דומה לכך בטענתו שמוסיקה היא "אמנות אוטופית כלפי עצמה". בלוך מציע תוכנית אמנותית תחת ‏הקריטריון של "הארה אסתטית טהורה, הנשקלת במושגים הקטגורים המוחלטים: כיצד יכולים דברים להצטרך, ‏מבלי לחדול ולהתקיים". בדומה לו, סטנדל אומר כי יופי הוא "רק הבטחה של אושר" – הוא אפילו לא זה. אך זהו ‏סמל של אושר, לא הבטחה אלא רמז להזדמנות. הקריטריון מפורט ב"עקרון התקווה", היכן שיופי ונשגב מייצגים ‏קיום לאובייקטים "שעדיין לא מתקיימים". מעצם הגדרתו, אין מקום כזה, ומימוש תלוי בכוחות המשותפים של ‏תקווה, תשוקה ודמיון. ב"כתב הגנה על שירה" שלי חוזה את בלוך כשהוא מדבר על משוררים כמראות של צללים ‏ענקים בהם העתיד נוסך על ההווה.
‏
הסיבה המיידית לדבר על יופי היא התקווה להצילו מהחיבוק השכיר של טלוויזיה ופרסום. זוהי תקווה חלושה, ‏מאחר שבעלי כלים אלו עושים את כספם מהקישור שבין בריאות, יופי, חיות וסקס. הם אינם מעוניינים בתיאוריה על ‏יופי, אלא אם תיאוריה כזו תוכיח את הצורך בקישור שהם עושים. אין סימן לכך. לכן תיאוריה של יופי תמצא את ‏מקומה בקרב אנשים שרוצים להוסיף לקריאתם "יפה, יפה" על ידי נתינה של הקשר מחשבתי ודיבורי. זוהי מטרה ראויה, אם ‏רק על מנת להוסיף לפעמים שבהם אנו יודעים על מה אנחנו מדברים.‏

————————————————————————-
ראוי לציטוט: "‎רבים טוענים שהזוהר הצפוני משמיע קול, רשרוש עמום שכזה או "רעש חורק ושורק, כמו נפנוף של גדל ‏גדול בגל חדש של רוח".וחלק מהאסקימואים אומרים ש"האורות" מגיבים לשריקה עדינה ומתקרבים. הם מעלים ‏בנו בקלות רגשות של יראת כבוד ורכות.‏‎ ‎אבל האפקט המרשים ביותר שלהם הוא בכך שהם מושכים את הצופה ‏מעלה ומחוץ לעצמו, ומאחר והם זורקים את השמיים למימד שלישי, בקנה מידה עצום ובדרך כל כך יפהפיה, ‏שהם גורמים לכך שרחמים עצמיים הם בלתי אפשריים. ‏‎“