סיומת

השירים הגדולים של
זקננו בלשונות רבות
שנאבקנו להבין ועכשיו
מסתפקים בתעלומה פשוטה
ועמוקה אתה בלווין של זמן ‏

על מגילה ישנה שקראנו עד החצי,‏
כי שם זה נמוג או הדמויות הפכו זרות
לנו, שירה עתיקה אמרה לנו
מי אנחנו: כיצד אנו מאהבים. לא כמופת
של רומנטיקה אלא בזמן של מקדשים הרוסים ומערות
מנבאות באררט, ופרוספרו כמושל.‏
אני אוהב אותך, אריאל. כל האחרות היו כלים של תאווה
מטורפת, אבל את בצעירותך הבוטה חסד שלא הכרתי,‏
דקורם ארוטי, בגדלות הנפש של גופך באהבתו איש זקן.‏
ואני קאליבן במשל זה, שאינו מופלא.‏