סמיך
Posted by נועם וואהל in
בֵּין רְתִיחָה לָרְתִיחָה הִיא
גוששת ִגדַמְתָּ יָדַיִם,
חוֹכֶכֶת סָמִיךְ וְדַקְדְּקָנִי.
שֶׁמִּי הֶעָרֵב, הִיא מַאֲמִינָה,
נוֹשְׁרִים מִכִּפַּת הַחֲלֻדָּה הָאֲדֻמָּה
הַמִּתְפּוֹרֶרֶת,
גּוֹלֶלֶת אֶת פְּנֵי הַלַּיְלָה, עטופי פְּלָדָה הַמִּתְלַבֶּשֶׁת וְקָמָה
מִתְפַּשֶּׁטֶת אֶל תּוֹךְ הַגָּרוֹן.
זֶה נָכוֹן עַד כְּדֵי חֹסֶר עִנְיָן.,
אוֹתָן א-אֲמִירוֹת גְּדוֹלוֹת כְּבָר לֹא תְּקֵפוּת,
כְּשֶׁהַשָּׂפָה בּוֹקַעַת שְׂפָתַיִם.
תַּנִּי לְהָנִיחַ. אוּלַי זוֹ הַפְצָרָה אִלֶּמֶת,
כְּשֶׁהַנְּמָשִׁים עַל כְּתֵפֶיהָ מִתְקַבְּצִים ברעבנות עַד שֶׁנִּדְמִים כְּשִׁזּוּף
רוֹמְזִים לָאַהֲבָה
אֲבָל אֲנִי לֹא בָּטוּחַ
מַה הִיא עוֹשָׂה מֵעָלַי.