עולם חדש, אמיץ
“Seven and half hours of mild, unexhausting labour, and then the some ration and games and unrestricted copulation and the feelies. What more can they ask for?”
- Huxley’s Brave New World
הרומאים הזהירו כנגד כפירה לא רק בשל העונש שהדבר יביא מהשמיים, אלא בנוסף בגלל ההתכחשות לחובה אנושית בסיסית – החובה לאבותינו ולצאצאנו. לחלאים של החברה המודרנית יש מקור בכפרה. הדבר החשוב בדת, בעולם העתיק, לא הייתה אמונה תיאולוגית, אלא ההתארגנות. דת היה בראשיתה התכנסות, הרגל, דגש צנוע מבסיסו לכל מה שהוא לא "האני" וקידה עמוקה בנוכחות הקדושה.
שלשלאות הטבע הן אלו שנוצרו על ידי אל. הן נקראות חופש, רציונל, מוסריות ובחירה. שלשלאות אנושיות הן אחרות, והן עשויות לחלוטין מן הבשר והנאות הבשר. הן מהדקות עצמן חזק יותר מכל סיבה, שיפוט מוסרי או בחירה. לכן אין סבל ב"עולם חדש ואמיץ", או כאב, סבל או פקפוק. גם לא אושר. זהו עולם של הנאות מבוססות בו הסיבות לסבל מוגרו, ואיתן, כל תקווה.
אך אהבה היא סיבה לסבל; כך גם חופש, שיפוט ובחירה. וגם דברים אלו יעלמו מ"עולם חדש ואמיץ". כשאנו מעומתים עם תושבי עולם חדש ואמיץ, איננו מזהים את עצמנו, אנו, באינסטינקטיביות דוחים צורת חיים זו כחסרת תכלית, מפלצתית.
יצרנו צלם אליל מהקדמה. אבל "קידמה" היא רק שם נוסף לחלומות אנושיים, לשאיפות אנושיות, לפנטזיות אנושיות. כשאנו סוגדים לקדמה, אנו משתחווים לפני מזבח עליו מוצגים כל חטאינו. אנו הורגים בתוך עצמנו את האדיקות ואת רגש התודה, כשאנו מאמינים שאין אנו חייבים לעולם דבר, והעולם חב הכל לנו. זו המשמעות האמיתית, לטעמי, של הדת החילונית החדשה של זכויות אדם. אני ממשמע אותה כדת כי היא נמצאת באותו מקום אשר התפנה מאמונה עם עידן ההשכלה. זוהי דת האומרת לנו שאנו מרכז היקום, ללא מקום לציות, כיוון שהעולם מסודר לפי זכויותינו.
התוצאה מבוטאת בהתייחסותם של אנשים. כל אכזבה מובעת בתביעה, בתקווה להפוך הפסד חומרי לרווח חומרי. ולא משנה מה קורה לנו, אנו לעולם לא במקום האשם. מבט מהיר לאמנות מודרנית, ספרות ומוסיקה יבהיר את זה. נמצא שם סלידה מן החיים האנושים, עצב סינגלורי. זוהי סלידה בלתי נמנעת שהיא תוצאה של החשיבה על מה מחויב להם, ולא על מה חובתם. נצחון החטא לפיכך, מגיע עם חוסר יכולתנו לתפוס אותו.
יצרנו צלם אליל מהקדמה. אבל "קידמה" היא רק שם נוסף לחלומות אנושיים, לשאיפות אנושיות, לפנטזיות אנושיות. כשאנו סוגדים לקדמה, אנו משתחווים לפני מזבח עליו מוצגים כל חטאינו.