קיין
מאחר וסיפורו המאוחר נשכח, אין פלא שנזכור ממנו בראשית את צעדיו הראשונים במחלקת יריבות משפחתית ושימוש קרקעי.
אין לשכוח כי, למרות כי אדם קיבל לראשונה את נשימת האלוהים, ומלאכיו העבירו את מסריו, היה זה קיין שקועקע – מילים וסימן שהבטיח נקמת נקמה ליריבים. סימן שמתורגם לפעמים ל"נולד להפסיד".
הוא היה הראשון להבין כי אין עתיד בחקלאות.
איך הרגיש אחרי שעיבד, קצר, הכיש, אסף ולבסוף הציע את יבולו, לגבי העדפתו של אלוהים לבשר?
הניסה אלוהים לדחוף את יצורי האדם שלו עוד ועוד לרומנסה בעלת ניבים של רדיפה ובריחה? קיין כנראה גירד וגירד את ראשו לפני שפיצח את של אחיו.
הוא היה הנודד הראשון, לארץ נוד, היכן שהאטימולוגיה, הבין, הייתה כבר נגועה בנדודים.
ואז סיפורו יורד למחתרת, שמועות בכל מקום. חלק אומרים שניסה חוואות בעורף הארץ, מגרד בקרקע בלי מטרה עד שסלל את הדרך הראשונה. חלק אומרים שהיה אבי שבט לוחמני במיוחד, הכנענים. אחרים, כמו אוגוסטינוס, טוענים שנקם בחקלאות כשהקים את הערים הראשונות, תירוץ רציונלי לנדודיו ברחובות ומגורים, כך משרטט את הדרך לסגירת שטח. אך אולי דרכו הייתה פשוטה ואלגנטית יותר. אולי, יחד עם הביוגרפיה, הוא רזה אל תוך כעסו, חי כוירוס בפוליטיקת הגוף: המתנקש הלא נכון, האנטי-חקלאי, הטרוריסט שקועקע עם הבטחה לנקמה. כמו כולם, הוא רצה להשאיר סימן.